כל כך שמחתי שיש לי שימוש נוסף לקטנית האהובה עלי – עדשים. העוגה הזו כל כך מנחמת.

אם הייתי יכול להוסיף תמונה הייתי רק מאמין לי שזה היה פנומנלי! הדבר היחיד שעשיתי אחרת הוא – ואני יודע שזה עשוי להיות מעט שנוי במחלוקת עבור חובבי פאי הרועים – לא קילפתי את תפוחי האדמה שלי. אני אוהב פירה עם הקליפות שנותרו בגלל המרקם והחלטתי לראות איך זה יכול לעבוד למנה הזו. לפני האפייה תפוחי האדמה נראו מעט מחוספסים מלמעלה בגלל הקליפות אבל אחרי שהוא מזהיב בתנור לא מבחינים בהם שם והמרקם נפלא. אני בהחלט אעשה את זה שוב ואני כל כך שמח שמצאתי את זה. כשאני מנסה גרסאות טבעוניות לקלאסיקות כאלה אני מרגישה לעיתים קרובות שזה לעולם לא ישווה לגרסאות הבשרניות השומניות שהיו לי בצעירותי ולכן בדרך כלל אני בסוף מאוכזב. אני באמת לא מתגעגע לטעם הבשר בארוחה זו. הערה מדהימה: האינסטינקט שלי בשלב בישול העדשים היה להוסיף עמילן תירס לעיבוי התערובת כי גם אחרי 10 – 15 דקות של בישול זה נראה נוזל אלי. לא עשיתי את זה אם כי חשבתי שאחכה לזה למומלץ המלא 20 דקות. זה התעבה בסדר גמור לאחר פרק הזמן הזה אז אל תתנו לעסיסיות להבהיל אתכם אם אתם מנסים את המתכון הזה!

זה היה מתכון ממש טוב. העדשים היו תחליף טוב לבשר. הסיבה היחידה שלא נתתי את חמשת הכוכבים הזו היא בגלל שהארוחה לא הייתה כל כך טובה למחרת. שלא כמו פשטידת רועים עם בשר … שנוטה להימכר במרינדה בן לילה … ובדרך כלל עדיף למחרת שלא קרה. אולי עדשים מגיבות אחרת בתהליך הלילה?